להאזנה:
ציסטות ארכנואידליות הן כיס המכיל נוזל CSF (נוזל שדרתי) וממוקמות במעטפת המח, בין קרומי הארכנואיד. מרבית הציסטות ממוקמות באזור הפוסה הקראניאלית המרכזית, אך ככלל הן יכולות להימצא בכל מקום במח. הציסטות מתפתחות לאורך הציר המוחי והשידרתי במהלך ההתפתחות העוברית, ומתוך כלל התהליכים תופסי המקום התוך גולגולתיים, ציסטות ארכנואידליות מהוות 1% מסך הלזיות ובעובר, הן ניתנות להדמיה סונוגרפית בקלות.
ציסטה ארכנואידלית – היבט כללי
בשל היותן של הציסטות שפירות (לא ממאירות) ובעלות אופי של גדילה איטית, ציסטות ארכנואידליות נשארות א-סימפטומטיות במרבית המקרים. לעיתים רחוקות הציסטות עלולות לגדול וללחוץ על רקמת המח וכתוצאה מכך עלולים להופיע חסרים נוירולוגים, עליית לחץ תוך גולגולתי, התקפים אפילפטיים או דימום בעקבות חבלת ראש.
טראומה וזיהום
הציסטות יכולות להיגרם בשל מספר גורמים כגון טראומה וזיהום. אולם, ציסטות ארכנואידליות אמיתיות הינן אנומליות התפתחותיות הנובעות מפיצול או הכפלה של הממברנה הארכנואידלית בשלבים העובריים, המובילה לאיסוף נוזל באזור תוך ארכנואידלי.
הלזיות הללו נשארות קטנות וחסרות סממן קליני. במקרים מסויימים הן גדלות ומובילות לסימפטומים המתבטאים לרוב באפקט מסה ולחץ על מבנים מוחיים.
סימפטומים
הסימפטומים והסימנים הנפוצים ביותר הינם עליית לחץ תוך גולגולתי, גדילת הגולגולת ועיכוב התפתחותי (1).
ישנן עדויות כי שלבים קריטיים בהתפתחות מתרחשים במהלך תקופת הילדות כאשר ישנה רכישה של יכולות נקודתיות. מניעה של הסטימולציה אשר הינה חשובה להתפתחות המוח במהלך תקופות קריטיות אלו יכולה לגרום לחסרים משמעותיים וקבועים (2).
במקרים שבהם הציסטות גורמות להפרעות נוירולוגיות, יש לנקז אותן בניתוח שבו כורתים את דופן הציסטה. לעיתים יש צורך בהתקנת צינור ניקוז קבוע המוביל את הנוזל מתוך הציסטה, לחלל הבטן. שיעורי ההצלחה של ניתוחים אלה גבוהים.
יש לציין כי בנוכחות ציסטה ארכנואידלית קיים סיכון מוגבר לתסמונת גנטית כלשהי. לפיכך כאשר מאובחנת ציסטה ארכנואידלית בסקירת מערכות, ההמלצה היא להפנות לייעוץ גנטי ולבצע סקירה מכוונת למח ואף להפנות ל-MRI במידת הצורך. שילוב של ציסטה ארכנואידלית וממצא סונוגרפי נוסף, מהווים הצדקה לביצוע דיקור מי שפיר וצ'יפ גנטי, לצורך שלילת הפרעות כרומוזומליות בעובר.
סיכום
אם עולה הצורך לשלול את הימצאותה של ציסטה ארכנואידלית, שכאמור מעידה על סבירות מוגברת לתסמונת גנטית, יש לפנות לקבלת חוות דעת רפואית בנושא. לאחר ביצוע כל הבדיקות והסקירות הדרושות, יכול הרופא לספק את חוות דעתו ולהמליץ על המשך טיפול ואף ניתוח במקרים מסוימים.