דלקת התוספתן הינה מחלה נפוצה בעיקר בעשור השני והשלישי של החיים והטיפול בה הוא ניתוח ובשנים האחרונות, ברוב המרכזים הניתוח נעשה בגישה הלפרוסקופית. האבחנה היא בעיקר קלינית, כאשר היא מתבססת על לקיחת אנמנזה מפורטת, אך יש כמובן לערוך אבחנה מבדלת ולשם כך עורכים בדיקות דם(ספירת דם) בדיקת שתן וכמובן בדיקת הדמיה, קרי US ו/או CT בטן ובעיקר בדיקה גופנית נאותה, בידי מומחה מנוסה, קרי ע"י כירורג.
דלקת התוספתן
דלקת התוספתן הינה המחלה הנפוצה ביותר שבגינה נדרשת התערבות ניתוחית עם סיכוי אירוע של 7-9% בארה"ב. התמותה מדלקת התוספתן היא בשיעור של 0.3% אך עולה עד כדי 1.7% בעקבות ניקוב התוספתן.
סיבוך אחר של דלקת תוספתן שלא אובחנה בזמן היא מורסה פריאפנדיקולרית, בשכיחות מדווחת 2 עד 7%, המהווים 1% מכלל הלוקים בדלקת התוספתן.
חידושים
בכנס בן לאומי רב משתתפים של רפואה דחופה בירושלים ב 2015,סוכמו הוריות(Guidelines ) באשר לאבחנה וטיפול בדלקת התוספתן לכל גווניה. אין בהוריות הללו שום חידוש וברובן מקובלות ע"י המטפלים בכל המרכזים מזה שנים. הוריות הללו כוללות גם מערכות אלגוריטמיות שעוזרות לדרג את חומרת המחלה וכנגזרת- את סוג הטיפול המיטבי.
Diagnosis of AA is made by clinical history and physical examination the typical symptoms and laboratory signs may be absent in 20–33 % of patients and, when they are present, can be similar to other conditions, especially in early stage (DiSiverio).
סיכום
ההטמעה בצוות מטפל, שדלקת התוספתן הינה מחלה מתעתעת, נעשית כבר בשלבים הראשונים של לימודי הרפואה. הצורך באבחנה המבדלת (כבכל סיטואציה רפואית) הוא הכרחי על מנת למנוע ניתוחים מיותרים במצבים שלא צריכים לנתח ובמיוחד כדי למנוע החמצה של דלקת בשלביה ההתחלתיים ובכך להימנע מסיבוכי התחלואה והתמותה.
